מה פשר המגן דוד בלוגו של חברת דודג'?

מוצאי שבת, שלושתנו יושבים יחד ומסתכלים בתמונות באינסטגרם. נתקלנו בחשבון של אישה בשם פרנצ'סקה קטליני, שמצלמת וחוקרת בתים נטושים מעיירות רפאים. פתאום ראינו תמונה של גריל מכונית החלק הקדמי של המכונית שמאפשר לאוויר להיכנס לתוכה בנסיעה). הגדלנו את התמונה וראינו שעל הגריל ישנו סמל של יצרני המכונית "האחים דודג" הכולל מגן דוד!

מיד קפצנו בהתרגשות – מגן דוד! מה הסיפור? החוקרת כותבת כי המגן דוד הוא סמל שנבחר על ידי האחים דודג' שיצרו את המכונית ב.1910- מדוע הם בחרו דווקא בסמל היהודי? היא סיפרה שהבחירה לא הייתה סתמית, הם עשו זאת כדי לעצבן את הנרי פורד. הנרי פורד היה יצרן המכונית העממית הראשונה בעולם, והיה ידוע כאנטישמי גדול. לאחים דודג' ולפורד היה סכסוך כלכלי שהסתיים בתביעה גדולה, בה זכו האחים דודג' ב20- מיליון דולר. אבל כנראה שזה לא הספיק להם והם בחרו להנציח את העניין בסמל יהודי על המכונית שלהם, שבסופו של דבר הגיעה להיות הרכב השני הנמכר ביותר בארצות הברית. בטוח שהנרי פורד
לא אהב את העניין. 

המשכנו לבדוק אם הסיפור נכון, וחיפשנו בגוגל מידע על מגן דוד ומכונית "דודג'". מצאנו הרבה אתרים שהשלימו חלק מן המידע והעלו כמה תיאוריות. קודם כול מצאנו שהאחים דודג' לא היו יהודים, ואולי אפילו לא ידעו שסמל המגן דוד הוא יהודי, אלא אולי מופע כפול של האות היוונית "דלתא", שהיא האות הראשונה של שמם, שזורות זו בזו, בשל שיתוף הפעולה העמוק שלהם. 

תיאוריה אחרת אמרה שזה בעצם דומה לסמל של השריף האמריקני, ואחד האחים אהב מאוד את אנשי החוק. לאחר כמה שנים נמכרה "דודג'" לחברה אחרת, יצרנית מכוניות בשם "קרייזלר", ובשנות השלושים של המאה הקודמת הוסר המגן דוד מן  לוגו. מדוע לדעתכם? ובכן, בתקופה זו גרמניה הייתה תחת השלטון הנאצי, ומלחמת העולם השנייה והשואה התחילו בתקופה זו. ברור כי מכירה של מכוניות עם סמל יהודי לא הייתה דבר פופולרי ולכן הסירו את הלוגו.



איך הומצאו מדבקות הפוסט-איט הדביקות?

מקור

איך יכול דבק חלש מדי להפוך להמצאה מצליחה בכל העולם? - הידעתם שמדבקות ה"פוסט-איט", אותן מדבקות צהובות שהפכו לחלק מהעידן המודרני של העסקים והמשרדים, נולדו מפספוס?

הכל החל מחוקר דבק בשם ספנסר סילבר, מחברת M3 האמריקאית. ספנסר שניסה לפתח דבק חזק במיוחד, נכשל שוב ושוב. באחד מנסיונותיו בשנת 1968 הוא שם לב שיצר דבק חלש, שהחזיק את הנייר כל עוד לא משכו אותו. הוא שמר גם את הנוסחה הזו, אך לא עשה איתה דבר.

כמה שנים אחר-כך, חבר לעבודה שהיה זמר חובב במקהלה, שמו ארתור פריי, ביקש דבק שיאפשר הצמדת פתקים לתווי השירים שזימר בכנסייה, כדי שניתן יהיה למצוא אותם במהירות. הדבק של סילבר התאים בדיוק למשימה וכשפריי ראה שזה עובד מצויין החלה החברה לייצר את מדבקות "פוסט-איט" הצהובות, שהפכו לאחד המוצרים הנמכרים שלה.

על בסיס ההמצאה והדבק הזה, 3M מכרה מעל 500 מוצרים שונים במעל 100 מדינות בעולם.

שתי בעיות לפוליטיקאי

 פוליטיקאי אחד מגיע לעיירה כפרית.

אנשי העיירה מתקרבים אליו ואומרים: 

-"אדוני, יש לנו שתי בעיות גדולות כאן."

-"מה היא הבעיה הראשונה?"

-‏"אין לנו רופא."

הפוליטיקאי מוציא את המכשיר הנייד שלו ומדבר תוך כדי הליכה.

הוא חוזר ואומר:

-"זהו! מחר יגיע לכאן רופא. מהי הבעיה השניה?"

-‏"אין כאן רשת סלולרית."

😄


הכל תלוי בזוית הראייה

משהו יפה לתשעה באב🌹

ל שנאה יש 4 אותיות.
ל אהבה גם.

ל אויבים יש 6 אותיות.
ל ידידים גם.

ל שקר יש 3 אותיות.
ל אמת גם.

ל טיפש יש 4 אותיות.
ל פיקח גם.

ל עבירה יש 5 אותיות.
ל מצווה גם.

ל כישלון יש 6 אותיות.
ל ניצחון גם.

ל מורת-רוח יש 7 אותיות.
ל קורת-רוח גם.

תהפכו כל אנרגיה
שלילית
להילה של חיוביות
הכל יכול להראות
 אחרת..

הכל תלוי בזוית הראיה שלנו..🤓☝

היום ט באב 
היום שבו חשוב וצריך
 להיות בשלום עם החברים. 

אני מאחל לכם להיות
 תמיד באהבת חינם..
 ותמיד לדון את האחר
 לכף זכות!

לימודי חול פוגעים באמונה?

שמעתי תלמיד חכם שהתמרמר על מצב לימודי הקודש בבתי ספר מסוימים, ועל כך שמונעים מתלמידים השכלה בסיסית ולימודי חול.

הוא אמר:
לפעמים
לימודי חול מחזקים לי את האמונה
לימודי קודש מחלישים אותה

עשרת אלפים דולר תמורת הנחת תפילין


בחור אחד פונה לאביו: "אבא, אני רוצה לפתוח עסק בחו"ל ואני צריך שתעזור לי עם הלוואה של 10 אלפים דולר".

משיב האב: "אני מוכן לעזור לך, בתנאי שתבטיח לי שבכל יום בחו"ל אתה מניח תפילין".

הבן מבטיח, האב נותן לו תפילין מיוחדים והבן נוסע לחו"ל ומחכה שהאב יעביר לו את הכסף.



כעבור שבוע מתקשר לאביו: "נו, מתי תעביר לי את הכסף?"

שואל האב: "אתה מניח תפילין?"

"בטח", משיב הבן, "כל יום".

"אז תוך כמה ימים תקבל את הכסף", אומר האב.



חולפים שבועיים והבן מתקשר: "נו אבא, מה עם הכסף??"

שואל האב: "אתה מניח תפילין כמו שהבטחת?"

משיב הבן: "ברור, כל יום מאז שהגעתי!"

"אז תוך יומיים תקבל את הכסף", מבטיח האב.



כך זה נמשך שלושה חודשים, עד שהבן מתייאש, חוזר ארצה ומטיח באביו: "אתה שקרן! איך אתה לא מתבייש להבטיח לי שתעביר כסף ולא לקיים??"

"אני שקרן?!", צוחק האב, בא נפתח רגע את שקית הקטיפה של התפילין שהבאתי לך.



הבן, שלא הבין לאן חותר האב, פתח את השקית, ואמר לאביו: נו...

תוציא את התפילין ביקש האב.



הבן הוציא את התפילין, ומן השקית נשרו עשרת אלפים דולרים טבין ותקילין.

למה לא-יהודי חבש כיפה באמצע כביש מהיר

בחור ישראלי נסע בכביש מהיר בארה"ב.
חצי שעה לפני שבת והוא רואה בצד הכביש רכב עם מכסה מנוע פתוח.
רק כשעבר קלט שהנהג היה עם כיפה וחשב לעצמו, לא נעים יהודי תקוע לפני שבת. מיד ירד לשוליים וחזר לאחור עד אליו, ירד מהרכב ותוך כמה דקות סידר לו את הבעיה.
לפני שנסע אמר לנהג "שבת שלום" אך הנהג לא הבין ושאל אותו "מה?".
הוא מנסה באנגלית "גוד שבעס", אבל שוב ההוא לא מבין. 
ואז הוא שואל אותו אתה יהודי? 
הנהג אומר לו: "לא אני לא יהודי". 
שואל הבחור: אז מה זה הכיפה שעל הראש שלך? 
עונה לו הבחור בחיוך: "אה זה, סבתא שלי נתנה לי את זה לפני שמתה ואמרה שכל פעם שתהיה לי בעיה אשים את זה על הראש והכל ייסתדר, ובאמת עכשיו ראיתי שזה עבד, רק שמתי את הכיפה על הראש ושתי דקות אחר כך עצרת..."

משל: להודות על שטרות או לקבל אבנים על הראש

מסופר על עשיר אחד שרצה לקנות בניין רב קומות ולהשקיע בו. לקח אותו הקבלן להראות לו את הנוף מראש המגדל, איך אפשר לראות משם את כל העיר. בעוד הם עומדים על הגג, נשבה רוח חזקה וסגרה את דלת הגג. ומשום שעוד לא סיימו את בניית המגדל - עוד לא היתה מותקנת ידית בדלת ולא היה ניתן לפותחה.
החלו השניים לצעוק לעזרה, אך איש לא שמע אותם, מרוב גובה המגדל. חשב העשיר מה יעשו, ולפתע נזכר שבכיסו מעטפה ובה שטרות כסף, שתכנן לשלם בהם לקבלן. לקח שטר של 100$ וזרק לרחוב, בתקווה שאדם יראה את השטר וישים לב מי זרק אותו. אבל עבר אדם, ראה את השטר, הכניס לכיסו והמשיך בדרכו. וכך קרה שטר אחר שטר, עד שאזלו כל השטרות במעטפה.
עכשיו אמר הקבלן לעשיר: "תראה איך נינצל". לקח הקבלן מאבני החצץ שהיו מונחים על הגג לעשיית מלט והחל לזרוק על אנשים ברחוב. הרימו האנשים את ראשם לראות מי זורק עליהם אבנים, הזמינו משטרה וכך חולצו העשיר והקבלן.
כשהתלוננו עליהם האנשים על שזרקו עליהם חצץ אמר להם העשיר: "אם הייתם מרימים את הראש כשקיבלתם שטרות כסף, לא היינו צריכים לזרוק עליכם אבנים".
כך כלפי הקב"ה. אם אדם יודה לה' כל ימי חייו על כל הטובות שה' עושה עימו "בְּכָל עֵת, עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם" 9 , אין ה' זקוק להביא לו צרות.


https://www.yeshiva.org.il/midrash/28408

שלושה סיפורים

http://cafe.themarker.com/topic/2987887/

מביאה שלושה סיפורים שקבלתי מחבר - לא נגעתי.

** אינכם חייבים לקבל את אמיתות הדברים,  
הובאו כסיפורים רציתי לשתף אותכם בהם.


שלשה סיפורים 
את הסיפורים האלה סיפר לי רב מנתניה, בשנות התשעים של המאה הקודמת.
הסיפורים הללו שזורים בחוטים מיסטיים משותפים. כל האירועים שבסיפורים אמתיים בהחלט.
תירגם מרוסית: חיים זהבי.
 
בברכת חתימה טובה, יוסף. 
  
סיפור ראשון 
בראשית מלחמת העולם השניה, כשנתברר הגורל הטרגי של יהדות אירופה, וכשעדיין היו דרכים להצלה, 
כמה מאות יהודים אמידים רכשו ספינה גדולה במטרה להעמיס עליה את משפחותיהם ולנוס לאמריקה. 
אבל הם היו זקוקים לאשרות כניסה, והם פנו לשגריר ארה"ב בבריטניה.
בעצם, הדבר לא הווה עבורו שום קושי, אך הוא סירב. האנשים האמיצים האלה, הנחושים להציל את משפחותיהם, 
הפליגו לאמריקה ללא האשרות.
כשהדבר נודע לשגריר ארה"ב בבריטניה, הוא מיהר להודיע לשלטונות בוושינגטון שלחופי אמריקה מתקרבת ספינה 
עם מהגרים בלתי חוקיים.
היהודים הצליחו להתגבר על סכנות המלחמה ולהגיע לחופי אמריקה.
אבל לארה"ב לא נתנו להם לנחות. האנשים חסרי המזל נאלצו להפנות את הספינה ולשוב לאירופה הבוערת, שם הם 
כולם נשרפו במשרפות מחנות הריכוז.
כשטרגדיה זאת נודעה, הרב של לונדון בא אל שגריר ארה"ב בבריטניה ואמר:
"כבוד השגריר, מעשיך אינם ראויים לא רק את משרתך הנעלה, אלא גם להיקרא בן אדם. מעתה, בגלל שבאשמתך 
הישירה ניספו מאות אנשים חפים מכל 
פשע, אתה וכל בני משפחתך לדורותיהם יהיו מקוללים!"
שמו של שגריר ארה"ב זה היה קנדי.
 
סיפור שני 
שוב תחילת מלחמת העולם השניה. ליטה. שגריר יפן, שהיה אדם רחמן ואציל נפש, לא הסכים עם פשעי הנאציזם, 
ודאג לגורל יהודי אירופה. הוא ניצל את 
מעמדו והנפיק ליהודים אשרות כניסה ליפן, ומשם היהודים היגרו לאמריקה. כך הוא הציל אלפיים יהודים.
כשהדבר נודע לגרמנים, הם דרשו מיפן לסלק את השגריר הזה. היפנים, עושי דברם של הנאצים, מיהרו לבצע 
את דרישת גרמניה, והשגריר נקרא לשוב ליפן. אבל, עד לעזיבתו, נותרו עוד שבועיים, שבמשך כל הימים והלילות האלה, 
הוא עבד סביב השעון ואף תיגבר 
את המאמץ וגייס צוותים נוספים להנפקת אשרות הכניסה ליפן עבור יהודים. כך ניצלו חייהם של עוד הרבה יהודים. 
זה היה מעשה נועז ומסוכן, הראוי להערצה. לפני עזיבתו, לשגריר לשעבר, באה משלחת יהודים מבית הכנסת בוילנה, להודות לו.
"את אשר עשית למען העם היהודי, לא יישכח לעד ואנחנו נתפלל שהקדוש ברוך הוא יברך ויתגמל אותך ואת צאצאיך"
איש יקר זה שב ליפן. לפלא, הוא לא נענש יותר מפיטורים מתפקידו וביטול הפנסיה שלו.
כדי שיוכל לפרנס את משפחתו, הוא הקים בית מלאכה קטן. 
מוסך זה נקרא בשם- מיצובישי...
 
סיפור שלישי 
במרכז העיר קייב מתנשאת אנדרטה לזכרו של המנהיג הלאומי של אוקראינה הכל יכול, בוגדן חמלניצקי. הוא ישוב על גב סוס יפהפה, 
מניף לשמים את ידו הימנית שאוחזת בשרביט, סמל השליטה הבלתי מסוייגת ועצמאות אוקראינה.
חמלניצקי הוא גאוות האוקראינים, וכל מבקרי קייב מתפעלים מיפי האנדרטה למנהיג דגול.
אבל, לא רבים יודעים שחמלניצקי היה אנטישמי חייתי. על מצפונו לא מעט פוגרומים ביהודים, שריפת עיירות שלוות ודם יהודים תמימים. 
כמה גאונים לעתיד, שיכלו לפאר את העולם, ניספו! הקלגסים שלו לא חסו על ילדים ונשים. אלה עובדות היסטוריות. הרבה צער הביא 
בודגן חמלניצקי המקולל על אדמת אוקראינה. 
אבל, בעיירה אחת, הפוגרום שערכו אנשי חמלניצקי, שיכורים מדם יהודי, היה אכזרי במיוחד. בוגדן וקלגסיו שדדו והרסו את כל בתי 
היהודים, ואת הנערים והנערות 
ריכזו בבית הכנסת ושרפו ללא רחמים.
מהעיירה נותר רק שמה, ללא יהודי חי אחד.
אבל, כעבור מאות שנים, עבור הפשעים שבוצעו בעיירה זאת, באה הנקמה!
שמה של העיירה הוא צ'רנוביל, וממש במקום שהיה בית הכנסת, עמד המתקן הגרעיני מס' 4, של תחנת הכח הנודעת בטרגדיה 
האיומה שפקדה אותה. 
 
  

המדינה מתחלקת לשלישים

המדינה שלנו מתחלקת לשלישים:
שליש עושה מילואים, שליש משלם מיסים, שליש דואג שלא יכפישו את המדינה מבית ומחוץ.

הבעיה שזה אותו שליש אחד שעושה את הכל.

חידה: כמה כסף הפסיד מוכר הנעליים?

אדם נכנס לחנות נעליים קנה נעליים ב-60 ש"ח. נתן למוכר שטר של 100 ש"ח.

למוכר לא היה עודף, נכנס לחנות השכנה וביקש לפרוט וקיבל עשר מטבעות של 10 ש"ח.

חזר המוכר לחנות הנעליים והביא לקונה עודף 40 ש"ח.

בערב בעל החנות פונה למוכר הנעליים ואומר לו שהשטר מהבוקר היה מזויף.

המוכר מוציא מכיסו שטר של 100 ש"ח ומביא לבעל המאפיה.

שאלה. כמה כסף הפסיד מוכר הנעליים????

מה ההבדל בין דת לכת?

הבחור הקדוש עם הגלימה והכסא - בדת הוא מת, בכת הוא חי

סבא אורתודוקסי

חכם דוד מנחם:

הספרדים לא ידעו מה זה רפורמי, קונסרבטיבי וכל השטויות האלה מאמריקה. 

אם היו שואלים את סבא שלי: "אתה אורתודוקסי", הוא היה עונה: "לא, אני מרגיש בסדר". הוא חשב שאורתודוקסי זה כמו אפילפטי...

הגביר ו"חלב נחום"

גביר אחד בא לראש הישיבה בעיר הסמוכה וביקש ממנו למצוא לביתו את הבחור הכי מוכשר בישיבה.
ראש הישיבה הצביע לו על בחור פיקח, והגביר, כיאה לאיש שמחזיק מעצמו, ביקר מרה"י רשות לבחון את הבחור.
קרא ראש הישיבה לבחור והגביר שאלו:
במשנה בשבת בפרק "במה מדליקין" יש רשימה באיזה שמנים אסור להדליק, ואז כתוב "ולא בשעווה ולא בשמן קיק... ולא בחלב נחום"
ובכן, תסביר לי מה הבעיה ב"חלב נחום"?

(הסבר: לאחר המילה "חלב" יש כמובן נקודה, ואז המשנה ממשיכה "נחום המדי אומר..." אבל הגביר קרא את זה ברצף וחשב שיש דבר כזה "חלב נחום")

הבחור הפיקח, שראה מיד שיש לו עסק עם עם הארץ גמור, התחכם ואמר:
או, זה סיפור ממש ממש ישן. כשבני ישראל יצאו ממצרים, היה שם יהודי אחד שקראו לו נחום, והיה לו מפעל גדול לנרות.
במכת חושך הוא עשה אחלה קופה, כי כל המצרים קנו ממנו נרות, וכשה' ציווה את ישראל לצאת ממצרים, אותו נחום סרב לוותר על הפרנסה ולצאת עם כולם, ועל זה כתוב "ויהי בשלח פרעה את העם, ולא נחם" כלומר נחום לא יצא.
ועל זה ה' הענישו לדורות וגזר שלא ישתמשו בחלב שיוצא מהנרות שלו להדקת נרות שבת.

חידה: מי אמר למי: "אתה הבן שלי ואני לא אביך"?

ת: אמא.

משפט שלמה וארץ ישראל

במשפט שלמה, 
נדרש המלך שלמה להכריע מבין שתי נשים שניצבו בפניו וטענו לאמהות, מי מהן היא האם האמיתית של הרך הנולד.🤲🧖‍♂
בחוכמתו, פקד להביא בפניו חרב, וציווה לגזור את התינוק לשניים🙏 ולתת חצי ממנו לכל אישה. 
האם המתחזה קראה: "גם לי גם לך לא יהיה – גזוֹרוּ!" 🤷‍♂
מיד הזדעקה האם האמיתית ובחמלתה התחננה שיתן את בנה לאישה השניה ובלבד שלא ימות. בכך הסגיר המלך שלמה את רגשותיהן הכמוסים של שתי הנשים ופסק מי מהן האם האמיתית.

ואיך הסיפור המקראי היפה הזה קשור לימינו ?

ישנן שתי "אמהות", שתי אומות, שתובעות בעלות על הארץ הזו. האחת אמיתית והשניה מתחזה.
למתחזה אין בעיה להעלות בלהבות 🔥את האדמה עלייה תובעת בעלות- "גם לי גם לך לא יהיה", בעוד האומה השניה מחרפת נפשה בכדי לכבות את האש,🌱 זורעת, שותלת🌴🌳 ונוטעת,🌾 בונה וסוללת בכדי ש"בן המריבה" יגדל לתפארת וישגשג.🌏
מעניין מי האמיתית ומי המתחזה?

איך יודעים שאבות לילדים תיקנו זמני תפילות?

כתוב:
 ״תפילות - אבות תקנום״

חידה: מה זה חי, צומח, דומם, שתי ערים, שני תימנים?

ת: שבעת שערי ירושלים

חי - שער האריות
צומח - שער הפרחים
דומם - שער האשפות
שתי ערים - שכם, יפו
שני תימנים - ציון, רחמים

משפט שלמה הוא המשפט הישראלי-פלסטיני

במשפט שלמה,
נדרש המלך שלמה להכריע מבין שתי נשים שניצבו בפניו וטענו לאמהות, מי מהן היא האם האמיתית של הרך הנולד.🤲🧖‍♂
בחוכמתו, פקד להביא בפניו חרב, וציווה לגזור את התינוק לשניים🙏 ולתת חצי ממנו לכל אישה.
האם המתחזה קראה: "גם לי גם לך לא יהיה – גזוֹרוּ!" 🤷‍♂
מיד הזדעקה האם האמיתית ובחמלתה התחננה שיתן את בנה לאישה השניה ובלבד שלא ימות. בכך הסגיר המלך שלמה את רגשותיהן הכמוסים של שתי הנשים ופסק מי מהן האם האמיתית.

ואיך הסיפור המקראי היפה הזה קשור לימינו ?

ישנן שתי "אמהות", שתי אומות, שתובעות בעלות על הארץ הזו. האחת אמיתית והשניה מתחזה.
למתחזה אין בעיה להעלות בלהבות 🔥את האדמה עלייה תובעת בעלות- "גם לי גם לך לא יהיה", בעוד האומה השניה מחרפת נפשה בכדי לכבות את האש,🌱 זורעת, שותלת🌴🌳 ונוטעת,🌾 בונה וסוללת בכדי ש"בן המריבה" יגדל לתפארת וישגשג.🌏
מעניין מי האמיתית ומי המתחזה?
  

כיפה על הכביש המהיר

סיפור שיעלה לכם חיוך באמצע היום:

בחור ישראלי נסע על כביש מהיר בארצות הברית כחצי שעה לפני שבת, פתאום הוא ראה בזוית העין, אדם חובש כיפה עומד ליד רכב בצד הכביש עם מכסה מנוע פתוח. הוא היה בנסיעה מהירה אך קיבל החלטה מיידית לעצור לסייע לו. הוא בלם בחדות, ירד לשוליים וחזר עד לאותה המכונית. הם הכניסו ג'ק מתחת האוטו, הרימו אותו ותוך כמה דקות סידרו את הבעיה. כשסיימו, לחץ יד לאותו אדם ואמר "שבת שלום ונסיעה טובה". אך אותו איש לא הבין. הבחור ניסה באנגלית: "גוד שבת", אבל הבנאדם לא הבין. הוא שאל אותו "אתה יהודי"? וההוא ענה שלא. ״אז מה הכיפה על הראש שלך?״ ״אה", חייך האיש, "זה לפני שסבתא שלי נפטרה, היא הוציאה כיפה מהמגירה ואמרה: כל פעם שתהיה בבעיה, שים את זה על הראש. מישהו כבר יעצור לעזור לך"...

5 טיפים למנכ"לים מתחילים

לא לשכוח מאיפה באת ולאן את/ה הולך/ת.
לעשות רק מה שאת/ה מבין/ה ואוהב/ת, ולא לעסוק בשום תחום אחר.
לבנות תכנית עסקית פסימית וחלילה לא אופטימית.
לא לעבוד עם משאלות לב.
כשקשה, חשוב להיות נחוש/ה ולהמשיך בדרכך - זה ההבדל בין כשלון להצלחה.

נאום פרידה של נשיא קוקה קולה (קצר מאוד ומצוין):

נאום פרידה של נשיא קוקה קולה (קצר מאוד ומצוין):
"תאר לעצמך את החיים כמשחק שבו אתה להטוטן ומשחק עם חמישה כדורים באוויר". 
אלו הם הכדורים: העבודה שלך - המשפחה שלך - הבריאות שלך, החברים שלך, והחיים הרוחניים שלך, 
ואתה שומר על כל אלה באוויר.
בקרוב תוכל להבחין כי העבודה היא כמו כדור גומי. אם אתה מפיל אותו, הוא קופץ וחוזר. אבל ארבעת כדורים האחרים: משפחה, בריאות, חברים והחיים הרוחניים הם שבירים כמו זכוכית. אם תפיל אחד מאלה, יהיה באופן בלתי הפיך מפוצל, מסומן, חתוך, פגום ושבור. אף פעם לא יחזור להיות אותו דבר.
חשוב שתבין: אתה חייב להתאמץ כדי לקבל ולשמור על היקר ביותר עבורך, ולהעריך אותו.
עבוד ביעילות בשעות העבודה והפסק את העבודה בזמן. 
תן את הזמן הנדרש לבני המשפחה והחברים שלך. הקפד על פעילות גופנית, לאכול ולנוח כמו שצריך. ומעל לכל חייה את חייך הרוחניים כי הם טרנסצנדנטליים, נצחיים. 
שייקספיר אמר: אני תמיד מרגיש מאושר, אתה יודע למה?. כי אני לא מצפה לשום דבר מאף אחד, ציפיות תמיד כואבות. 
הבעיות הן לא נצחיות, תמיד יש פתרונות. 
הדבר היחיד שלא נפתר הוא המוות. החיים קצרים, ולכן אוהב אותם!.
חייה בכל העוצמה וזכור: לפני שאתה מדבר... תקשיב! לפני שאתה כותב ... תחשוב! 
לפני שתתן ביקורת ... בדוק! לפני שתפגע במישהו... תרגיש! לפני שאתה מתפלל... סלח! 
לפני שתבזבז... תרוויח! לפני שתוותר... נסה!
לפני שתמות... חייה!!!

http://www.markturner.net/wp-content/uploads/2015/05/Whistle-Brian_Dyson-Georgia_Tech_Commencement_Sept_1991-p3.pdf

המילה משפחה

לימוד קצר שקיבלתי הרגע וממש ריגש אותי!!!  🎊👏

במילה "משפחה" מתחבאת המילה "שמחה", ואות אחת חסרה- פ"ה. ובאמת, כל השמחה של הבית תלויה בפה של המשפחה. אז כל היום תפיצו טוב- אתם ילדים טובים, האיש/ה שלי טוב/ה, הפרנסה שלנו טובה, שיהיה לנו יום טוב.. כך ילדים גדלים עם ראיית הטוב. אומר הבן איש חי- בכל פעם שאתם רוצים לומר בבית "אוי", תגידו באותה סיטואציה "טוב". זו אותה אנרגיה בדיוק- שתיהן בגימטריה- 17 . 
שבוע טוב  ושמח. רק טוב☀

המילה הצלחה

💥💥 משהו פשוט אדיר 💥💥
במילה הצלחה יש אות - ה בהתחלה וגם בסוף המילה, לומר לך השם איתך מהתחלה עד הסוף! 

באמצע המילה יש את האותיות המרכיבות את המילה: לחץ.. 
*לומר לך לא להיות לחוץ  ומודאג , כל מה שעושה השם לטובה ולברכה!*

פסח

ונצעק! / החלק היומי / סיון רהב מאיר:

מתי בפעם האחרונה צעקתם, בכיתם, צחקתם?
אחת המילים המודגשות בהגדה של פסח היא "ונצעק". שם מתחילה הגאולה, כשבני ישראל מבינים שהם בצרה, וצועקים. בהגדה של ר' שלמה קרליבך הוא מסביר כמה המילה הזו חשובה, וכך הוא אומר לנו:
"אתם יודעים למה אנחנו לא מאושרים באמת? כי אנחנו חיים בעולם שבו מגיל מסוים אסור לבכות באמת ולצחוק באמת ולצעוק באמת. ילדים – כשהם בוכים הם בוכים. חברים, כל מה שאני יכול לומר לכם זה: כשאתם רוצים לבכות, תבכו עם כל הלב. אתם יודעים כמה הרגשתם תשתפר? אבל תבכו בפני האחד והיחיד. תדעו לכם, דמעות זולגות למעלה. זה רק נראה שהן יורדות למטה, אבל הן עולות מעלה, לשמיים".

שלושה דברים למדתי מתינוק


רבי לוי יצחק מברדיטשב - ברוך הבא

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/10529

אל תפסול ואל תלעג / הרב אלישע אבינר

ב"ספר חסידים" לרבי יהודה החסיד (חי באשכנז ונפטר לפני כ-800 שנה) מובא: "מעשה באדם אחד שהיה רועה בהמות ולא היה יודע להתפלל, וכל יום היה אומר: 'רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שאִלו היו לך בהמות ונותנן לי לשומרן - לכל אני שומר בשכר [= תמורת תשלום], ולך הייתי שומר בחינם, כי אני אוהב אותך'. וישראלי היה. פעם אחת היה הולך תלמיד חכם אחד לדרכו ומצא את הרועה שכך היה מתפלל. אמר לו: 'שוטה, אל תתפלל כך'. אמר לו הרועה: 'היאך אתפלל?'. מיד לימד לו תלמיד-החכם את סדר ברכות וקריאת שמע ותפילה, על מנת שלא יאמר עוד מה שהיה רגיל לומר. לאחר שהלך אותו תלמיד חכם, שכח הרועה כל מה שלימד אותו, ולא התפלל. וגם מה שהיה רגיל לומר היה ירא לומר, מפני שאותו צדיק מנע ממנו. ראה אותו תלמיד חכם בחלום הלילה שהיו אומרים לו: 'אם לא תאמר לו שיאמר מה שהיה רגיל לומר קודם שבאת אליו ואם לא תלך, תדע הרעה אשר תמצא אותך, כי גזלת לי אחד מן העולם הבא'. מיד הלך ואמר לו: 'מה אתה מתפלל?'. אמר לו: 'לא כלום, כי שכחתי מה שלִמדתני וגם צִויתני שלא לאמר: 'אם היו לו בהמות''. אמר לו החכם: 'כך וכך בא אלי בחלום. אמוֹר מה שהיית רגיל לומר!". סיפור זה מוזכר כאחד ממקורות ההשראה של הסיפור החסידי המאפיין את התנועה החסידית מיסודו של הבעש"ט (הבעש"ט נולד כ-500 שנה לאחר פטירת רבי יהודה החסיד!). המעשה ברועה הבהמות דומה לסיפור על הרועה שלא ידע להתפלל במילים אלא חילל בחלילו.

הרב אריה לוין

 מסופר על הצדיק רבי אריה לוין זצ״ל, רבם של האסירים״, שבכל ״ראש חודש״ היה נוהג ללכת לאחר התפילה לבית החולים לחולי נפש ולמסור ״חבילה״ של ממתקים לאחד החולים,,,! והנה פעם אחת נלווה אליו בנו, וכשראה את מעשיו, מיד שאלו: אבא! מה הקשר המיוחד שלך לחולה הזה דוקא,,,? מדוע אתה בא במיוחד לבקרו ומעניק דווקא לו ממתקים,,,? השיבו אביו: פעם באתי לבקר בבית החולים זה וראיתי את אחד החולים שהוא מוכה וחבול, ולכן מיד שאלתי את החולים מה קרה לו? והם הסבירו לי שלפעמים החולי נפש משתוללים, והמטפלים שלהם נאלצים לתפוס אותם בכוח, ולפעמים אף מכים אותם. אולם למי שיש לו קרובי משפחה הם לא מכים, מחשש שהמשפחה תתלונן,,,! ולכן לחולה הזה אין ״קרובי משפחה״ ועל כן היו מכים אותו הרבה מבלי חשש. וכששמעתי זאת, ניגשתי אל המטפלים ואמרתי להם שאני קרוב משפחתו של החולה הזה ולכן דרשתי שיתייחסו אליו יפה. ולכן מאז אני מקפיד לבוא לבקרו פעם בחודש ולמסור חבילה זו בכדי שידעו שהוא "קרוב שלי" וכך ייטב לו! ממעשה נפלא זה לומדים מהי אהבת ישראל אמיתית, כיצד צריך כל יהודי להרבות במצוות ״חסד לשם שמיים״ עם כל אדם,,, מפני שבזכות החסד עומד העולם כפי שנאמר: ״עולם חסד יבנה״! Page loaded.

הסיפור המדהים של זיוף הירושלמי טהרות

http://m.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2223491&forum_id=771

על סיפורי צדיקים נאמר

על סוג סיפורים אלו נאמר 
"מי שלא מאמין - כופר, ומי שמאמין - פתי "

ר' יהונתן אייבשיץ מפראג

רבי יונתן אייבשיץ כתב מכתב בשבעה-עשר בתמוז ורשם בראשו: "טו"ב תמוז". נפל המכתב על-פי מקרה בידי רבי יעקב אמדן, שחשד את רבי יונתן בשבתאות, ורגז רבי יעקב רוגזה גדולה. טבל עטו בדיו והוסיף במכתב מן הצד:
"אוי לו למי שטוב לו בשבעה-עשר בתמוז"[17]. 

2262 בשבת הגדול דרש רבי יונתן אייבשיץ בסוגיה בסוגיה "טמאים נידחים לפסח שני". אמדו עליו עוררין, מסיעתו של רבי יעקב אמדן, לקפחו בהלכות, וגדלה המהוּמה בבית-המדרש. ראו הקנתרנים, כי מרה נפש העם עליהם, והתחילו נשמטים דרך הפתח השני שבקצה הבית. הרים רבי יונתן את ידו, רמז אליהם ואמר:
"טמאים נדחים לפתח שני"...


**************


שהמלך פורץ גדר לעשות לו דרך... כולנו מלכים בני מלכים.

סיפור שהיה...כך היה.

.

רבי יהונתן אייבשיץ, רבה של פראג,

נתקבל לראיון אצל המלך, ותוך כדי שיחה אמר לו המלך:

התלמוד שלכם אומר (בבא בתרא יב')

"חכם עדיף מנביא",

והנה שמעתי שאומרים עליך כי חכם אתה.

הבא ואשאלך:

מחר אני יוצא לציד.

אמור נא לי,

באיזה שער משני שערי העיר עומד אני להכנס, בחזרתי מן הציד?

.

אדני המלך, ענה לו רבי יהונתן,

בשעה זו אין בידי להשיב.

שכן, איזו תשובה שאתן לך, אתה תעשה להיפך, כדי שאתפס בדאי(=שקרן),

אלא הריני כותב את תשובתי על גיליון ניר,

ואתה תחתום עליו בטבעת המלך,

וכשתחזור לשלום תפתחהו, ותקרא את תשובתי.

.

הסכים המלך להצעה זו.

.

נטל רבי יהונתן קולמוס, וכתב עליו מה שכתב, המלך חתם את הגיליון בטבעתו,

ומסר אותו לשומר האוצרות לשם שמירה מעולה.

.

כשחזר המלך מן הציד, והגיע עד שערי העיר,

התחיל לחשוב מחשבות, דרך איזה שער להכנס,

והחליט:

אני אערים על הרב, ואבוא עליו בעקיפין.

לא אכנס דרך אף אחד מהשערים.

המלך ציווה לפרוץ פרצה בחומת העיר,

ודרך שם נכנס לתוך עיר הבירה.

.

בבואו אל ארמונו,

שלח המלך לקרוא לרבי יהונתן,

ובפניו ובמעמד שריו ויועציו פתח את הגיליון, החתום בגושפנקא דמלכא,

והנה מצא בו את המשפט התלמודי הידוע

(בבא בתרא ק')

"מלך פורץ גדר לעשות לו דרך...ואין מוחין בידו" (ואין מי שיתנגד לו).

דרך המלך - אין לה שיעור!

************

2263 רבי יהונתן אייבשיץ יצא מביתו לרחוב. פגשו המלך ואמר לו:
הרגליים להיכן?
השיב לו רבי יונתן:
אדוני המלך, איני יודע. 
כעס המלך וציווה לאוסרו. 
לאחר ששככה חמת המלך שלח להביא את רבי יונתן ואמר לו:
מפני-מה לא החזרת לי תשובה כהלכה על שאלתי?
אמר לו רבי יונתן:
אדוני המלך, תשובה כהלכה החזרתי לך. אין אדם יודע, להיכן רגליו מובילות אותו[18]. ועיניך הרואות שכך. יצאתי מביתי על-מנת לילך לבית-המדרש, ורגלי הובילו אותי – לבית-האסורים... 0



**************


2264 פעם אחת רצה המלך לנסות את רבי יונתן ולראות, עד היכן חכמתו מגיעה. מה עשה? שלח אחריו ואמר לו:
מחר אני יוצא לצוד צייד, ואני מבקש שתאמר לי, באיזה שער עתיד אני לצאת מן העיר ובאיזה שער עתיד אני לשוב אל העיר?
אמר לו רבי יונתן:
אדוני המלך, הריני ואכתוב תא התשובה על גליון לעיניך ולעיני השרים, ואתה תחתום אותו בטבעת המלך וכשתשוב תפתחו ותקרא את הכתוב בו. 
הסכים המלך. נטל רבי יונתן קולמוס וכתב על גליון מה שכתב, והמלך חתם את הגליון בטבעתו ומסרו לשומר-האוצרות לשם שמירה מעולה. 
בלילה ציווה המלך לפרוץ פירצה גדולה בחומת העיר, ודרך שם יצא מן העיר ושב אל העיר. שלח לקרוא את רבי יונתן אליו, ובמעמדו ובמעמד כל השרים פתח את הגליון החתום ומצא כתוב:
"מלך פורץ לעשות לו דרך"[19]...



**************

מעשה ביונתן הצעיר שהלך ברחוב, כשפגע בו שגץ אחד וסטר לו על לחיו. מיהר הנער הקטן להוציא פרוטה מכיסו ולהגיש למכה: הנה, קח לך את הכסף!

השייגץ התפלא. אני מכה בך ואתה משלם לי?

הו לא, השיב יהונתן הצעיר. היום הוא יום אשר לפי המסורת היהודית, כל יהודי שמקבל סתירה עליו לרוקן את כיסו ולתת למכה.

שמע השייגץ הצעיר וחשב: מדוע שאסתפק בכמה פרוטות של הילדון? אלך ואכה מישהו מכובד!

אומר ועושה, מצא אדם מבוגר ובעל מראה עשיר לו, היכה בו אחת ושתיים. אלא שהעשיר, משום מה, לא מיהר להוציא אלפי רובלים (?) מכיסו אלא אחז בו באזנו של הילד והוביל אותו ישירות לתחנת המשטרה.

כשחקרו אותו השוטרים סיפר להם השייגץ את הסיפור, והבינו כולם את נקמתו החכמה של הילד היהודי הפיקח.



***********


בעיר מיץ שאל פעם ההגמון הנוצרי של העיר את הר"ר יהונתן אייבשיץ (1680-1765) :

היהודים מקדימים את הלילה ליום. את השבת מתחילים ביום שישי לפנות ערב וכן את כל החגים מתחילים לחגוג ולקדש לפנות ערב השייך ליום המחרת. מדוע שונה אצלכם "פורים" שאת הסעודה העיקרית הגדולה אתם מקיימים לפנות ערב של פורים עצמו, לקראת יום המחרת ולא לפנות ערב שלפניו?

ר' יהונתן , שנוסף לגדולתו בתורה, היה מפורסם גם בחריפות לשונו השיבו:

גם לי יש שאלה אליך. אתם הנוצרים נוהגים לקיים את סעודת חגיכם בלילה שלאחר היום בניגוד ליהודים. לכן תמה אני, מדוע שיניתם את מנהגכם בכל הקשור לחג המולד של יש"ו? את סעודת חג לידת "משיחכם" אתם חוגגים בערב שלפני החג, מדוע?

בעוד ההגמון הנוצרי חוכך בדעתו כיצד לתרץ את תמיהתו של הרב היהודי, ענה ר' יהונתן אייבשיץ:

תשובה אחת פותרת את שתי התמיהות, או יותר נכון לומר, כל תמיהה פותרת את חברתה. בפורים שאנו חוגגים את מפלת המן הגוי , אנו נוהגים כמוכם הגויים, שהיום הולך אחר הלילה. כאשר אתם חוגגים את לידת יש"ו היהודי , אתם חוגגים כיהודים


http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sinay/rabinov-4.htm

שנה טובה ומבורכת לכל עם ישראל !!


מסופר על הרה"ק ה"אוהב ישראל" מאפטא זיע"א שהיה נוהג לברך בסילווסטר את כל מכריו בברכת "שנה טובה". 
שאלו אותו: "מה פתאום לברך בזמן של הגויים???" 
והוא השיב בחיוך: "הסילווסטר זה יום הדין האחרון. כשהקדוש ברוך הוא רואה איך הגויים חוגגים את התחלת השנה שלהם בהוללות ושיכרות, הוא נזכר איך עמדו היהודים בראש השנה, עטופים בטלית ועמדו באימה ויראה והקשיבו לתקיעות השופר, ואז הוא ממהר לקרוע את גזר דינם של היהודים, ולכתוב אותם לשנה טובה ומתוקה" ...

מוישל'ה גוד שבעס | סיפור מדהים של ר' שלמה קרליבך על הניגון "גוד שבעס"

"על אלה אני בוכי'ה עיני עיני ירדה מים כי רחק ממני מנחם משיב נפשי"
סיפור של רבי שלמה קרליבך זצ"ל

"אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" – פעם מישהו שאל אותי אם יש מקום אחד בעולם שיש בו מספיק מקום לכתוב את כל שמות ששת המליונים. והתשובה רבותי היא מאוד פשוטה: האם התפללתם פעם בכותל המערבי? כל השמות זוהרים שם כזוהר הרקיע. 

אתם יודעים חברים, הכאב של ששת המליונים הוא כל כך אינסופי, חשבתי לעצמי, אנחנו יכולים לשיר פה במשך עשרת אלפים שנה ואז אולי נגיע לרגע אחד של הכאב הזה. כי אתם יודעים זה לא רק המספר של היהודים שנהרגו, זה ממש מדהים, אנחנו כבר לא אותו דבר בלעדיהם. אתם יודעים, לפעמים אבא או אמא נפטרים והבנים יורשים את כל הרכוש שהיה להם והם ממשיכים את העסק שלהם אחריהם - כי כך העולם פועל. אתם יודעים, בעולם החיצוני, תמיד משאירים לילדים משהו שיקבלו לאחר שיעזבו את העולם. לאבא יש קצת כסף בבנק, לאמא יש משהו בבנק בשווייץ, ואחרי שנפטרים הם מורישים את זה לבנים. אך אנחנו לא מדברים על ירושה כזו. אצלנו ביהדות, ההורים מורישים לילדיהם בכל רגע ורגע מהחיים שלהם. מתי אבא שלי הוריש לי את השבת? בכל שבת שהייתי אצלו, ירשתי ממנו את השבת. גם ירשתי שבת מהסבא וסבתא שלי. ואתם יודעים, אי אפשר להגיד על ששת המליונים שהם כבר לא איתנו, כי מי נמצא יותר בחיים מאשר ששת המליונים, אבל מה שהם הורישו לנו, השאירו לנו כל כך הרבה… 

ראשית כל אני מאוד מודה לכם שבאתם, כי זה לא כינוס פוליטי, אני לא מעורב בפוליטיקה, אלא באנו פה הלילה כדי לקבל יותר כלים, כדי לחזק יותר את הכלים שלנו, כדי לרשת קצת יותר את מה שהם השאירו לנו, שבת שונה, יהדות שונה, ממש הרבה יותר קדושה, הרבה יותר עומק. 

מוישלה גוד שבעס


הסיפור הזה הוא על הדוד שלך* - אני לא יודע אם את מכירה את הסיפור. אתם יודעים שהמשפחה שלי היתה גרה בעיר וינה שבאוסטריה, ועזבנו ב-1939 לאמריקה. באותו זמן היהודים לא יכלו להסתובב בכלל ברחובות, כי מי שהסתובב היה נעלם. לכן היה נהוג שהיינו עושים מנין תפילת שבת בבוקר אצלנו בבית - כי אבא שלי זצ"ל כיהן כרב העיר. אנשים היו מגיעים בשש בבוקר והיינו ממהרים לסיים את התפילה עד השעה שמונה כדי שיוכלו לחזור בביטחה הביתה. אני ואחי היינו ילדים קטנים, ואתם יודעים שאם לא רואים אנשים אחרים כל השבוע אז יש לך חשק עצום לפגוש אנשים, אז אני ואחי היינו קמים מוקדם בבוקר, והיינו מחכים ליד הדלת כדי לפתוח למתפללים שהגיעו. היהודים היו דופקים על הדלת והיינו פותחים וסוגרים כמה שיותר מהר. 

פעם אחת בשבת בבוקר, אולי זה היה השבת הכי גבוהה בחיים שלי, שמענו דפיקה בדלת והלכתי לפתוח את הדלת. ראיתי לפני יהודי קדוש, לא גבוה במיוחד, עם פאות ארוכות וזקן קטן. כי כולם יודעים שלכל נכדי הרבי מרוז'ין אין זקן גדול, שהרי כתוב בגמרא שהיה לשלמה המלך זקן קטן. וכך אותו יהודי קדוש התחיל לשיר: "גוט שבת, גוט שבת…". הוא נכנס לבית, והוא לא מפסיק לשיר. ראיתי עליו שהוא לא מפחד משום דבר, רואים עליו מלכות. כי אתם יודעים מה זה מלך אמיתי? מישהו שממש לא מפחד מאף אחד. וכך הוא הסתובב בחדר ושר כל הזמן: "גוט שבת, גוט שבת". ואז הוא פנה אלי ושאל אותי תוך כדי ניגון: "איך קורים לך?". גוואלד כמה הוא זהר! עניתי לו באותו הניגון: "קורים לי שלמה, איך קורים לך?". וכך הוא שר: "קוראים לי מוישל'ה, גוט שבת, גוט שבת". 
התחלנו להתפלל ואני לא רוצה להגיד משהו לא טוב אבל השליח ציבור ממש התפלל במהירות. אתם יודעים ש"נשמת כל חי" היא בין התפילות הכי עמוקות של שבת - הנשמה שלנו משבחת את מלך העולמים. כאשר הגענו ל"נשמת", ר' מוישל'ה הקדוש כבר לא יכול לסבול את זה. הוא פנה לשליח ציבור ואמר לו: "התפילות אמורות לעלות, ואתה מוריד אותם!". וכך הוא אמר, אני לא אשכח את זה לעולמים: "אולי זוהי השבת האחרונה שלנו עלי אדמות - האם זוהי הדרך להתפלל "נשמת"?". השליח ציבור אמר לו: "אני לא יודע אחרת!". ובכן ר' מוישל'ה התחיל לזמר "נשמת כל חי" באותו ניגון. "נשמת כל חי תברך את שמך מלכנו…ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע" - ובכל התפלה כולה הוא זמזם בניגון המיוחד שלו. הוא ממש הוציא אותנו משם לעולם אחר, אף אחד כבר לא הסתכל על השעון. לא סיימנו את תפילת שחרית לפני 11:30. דעו לכם שר' מושיל'ה הקדוש ממש שינה לי את החיים. 

לאחר תפילת שחרית אמא שלי הביאה קצת עוגות לקידוש. כמובן שכל החלונות היו סגורות לגמרי והכל היה חשוך, שלא יראו אנשים מבחוץ. ר' מוישל'ה אמר: "כשאני מקדש אני צריך חלונות פתוחים, כי כשאני מקדש אני רוצה להגיד לעולם כולו שהיום שבת קודש". אמרו לו: "ר' מוישל'ה, האנשים שברחוב רוצים להרוג אותנו". מה שהוא ענה היה ממש מעבר לכלים שלי, זה חרות עמוק עמוק בקרבי. הוא אמר: "האנשים שברחוב הם בני עשו שהיה בן יצחק אבינו, ואתם יודעים מה קרה לעשו? הוא שכח שיש שבת בעולם, לו הייתי יכול להזכיר להם שיש שבת קודש הם היו מפסיקים לשנוא אותנו. אילו דוד עשו היה זוכר שבת קודש הוא היה משנה את דרכיו". דעו לכם, ר' מוישל'ה היה שליח ציבור בתפילת מוסף ואח"כ נשאר אצלנו בבית. 

ר' מוישל'ה אמר לנו שבכל פינת רחוב ישנם שלטים גדולים עם תמונת דיוקנו. היה כתוב על השלטים: "זהו האויב מספר אחד של הפרוירהר" והציעו פרס של מאה אלף שילינג על ראשו. ולמה הוא היה האויב הכי גדול? אתם יודעים כמה מאות ואלפי יהודים נחטפו ברחובות שלא לחזור עוד לבתיהם?? אז ר' מוישל'ה היה מסתובב בלילות ומחלק מזון לנשותיהם וילדיהם שפחדו להסתובב ברחובות. פעם אחת תפסו אותו והוא איכשהו הצליח להתחמק ולברוח מהם. הוא אמר לנו שעכשיו הוא רק מסתובב בלילות - אני לא יודע איך הוא הצליח לעשות את זה. 
ר' מוישל'ה אמר שהוא יחזור פעם אחרונה אלינו ביום רביעי בלילה ושהוא ידפוק שבע פעמים, לכבוד שבת קודש. דעו לכם שהוא יהיה הרבי שלי לעולמים. ביום רביעי בלילה לא הצלחנו להירדם, בדיוק בארבע לפנות בוקר היו שבע נקישות בדלת. אתם יודעים שרוב אנשים רק אומרים "שבת שלום" בשבת קודש אבל לא כן היה עם ר' מוישל'ה - הוא כבר הכין עצמו ל"יום שכולו שבת" - שבו אין הבדלה. פתחנו את הדלת – ור' מוישל'ה עמד שם ממש בשמחה, והוא התחיל לשיר: "גוט שבת, גוט שבת". וזהו הפעם האחרונה שראיתי אותו כי עזבנו את וינה ונסענו לאמריקה. ידעתי שיש לו שני ילדים, אבל יותר מזה לא ידעתי. תדעו שאני ואחי לא פסקנו מלשיר את הניגון, כל החבר'ה שלי שרים את זה, כל הנשים היקרות שרות את הניגון בהדלקת נרות שבת, כל הזמן. 

לפני כעשר שנים, הסתובבתי ברחוב בן יהודה בתל-אביב, וניגש אלי יהודי ושאל אותי: "האם אתה לא שלמה קרליבך מוינה?". עניתי לו בחיוב. הוא שאל אותי: "האם אתה זוכר את מוישל'ה?". אתם יודעים כמה אנשים בשם מוישל'ה אני מכיר? אני לא יודע למה אבל פתאום שאלתי אותי: "אתה מתכוון למוישל'ה גוט שבת?". ופתאום הרהרתי לעצמי: אולי הוא עוד חי, אולי הוא חי בבני ברק או במקום אחר כלשהו. הוא שאל אותי: "למה חשבת פתאום על מוישל'ה גוט שבת? אתה באמת רוצה לדעת מה לבסוף קרה לו?". הוא אמר לי לרדת אחריו לחוף הים. ירדנו לים בין השמשות וישבנו שם. היה ברור לי שהוא רוצה להגיד לי משהו כבד, אך הוא פתאום התחיל לבכות בדמעות שליש מעומק הלב, והתחיל לספר לי:

"אתה יודע מה באמת קרה? ר' מוישל'ה השיג לעצמו ולמשפחתו דרכונים מזויפים לאנגלי'ה ומשם לארץ ישראל. הוא כבר ישב שם ברכבת היוצאת מאוסטרי'ה, בפינה ישבו אשתו ושני ילדיו, ואני ישבתי לידו. הוא לא הפסיק לרגע מלשיר. כל הזמן. אשתו התחננה בפניו: "מוישל'ה, אנא, חכה לפחות עד שנצא מאוסטריה". הרכבת התחילה לנסוע, ור' מוישל'ה אמר להם: "אני צריך להגיד "גוט שבת" פעם אחת אחרונה". וכמובן שהכל משמים. הוא פתח את החלון, והתחיל לשיר "גוט שבת". הרכבת נסעה לאט לאט, ופתאום אחד מהם הבחין בו. בפני ילדיו ואשתו ממש הכו אותו למוות. והיהודי אמר לי: "אני נשבע לך שהוא לא הפסיק מלשיר "גוט שבת" עד הרגע האחרון".

ר' מוישל'ה היה האח הצעיר של הרבי מקופיטשניץ, הדוד שלך**. מה אוכל לומר? כל החיים שלי אני שר: "גוט שבת" ו"נשמת כל חי" בניגון של ר' מוישלה. אבל זה עוד לא סוף הסיפור. לפני כמה שנים הוזמנתי להופיע לשיר בבר-מצווה במנצ'סטר באנגלי'ה. טסתי מתל-אביב ביום שישי בבוקר. תכנון הטיסה היה לטוס מתל-אביב ללונדון ומשם למנצ'סטר. בעוד שאנחנו יושבים במטוס, מודיעין לנו שיש שביתה בשדה תעופת לונדון ושנתאחר ב-14 שעות! אמרו לנו שננחת בצוריך, שוויץ. לידי ישב יהודי, ואמרתי לו שאני צריך להיות במנצ'סטר ביום ראשון בשעה שתיים בצהריים. הוא ייעץ לי לטוס לבלגי'ה וביום ראשון בבוקר יש אוני'ה מהירה שתיקח אותי בזמן למנצ'סטר. עשיתי כעצתו והגעתי לאנטוורפן. 
הסתובבתי בשכונת היהודים באנטוורפן ופגשתי שם מכר שהזמין אותי לאכול אצלו. בעוד שאני משוחח עמו, איש צעיר אחד עבר לידי,. ראיתי שפניו ממש פני אצילות. הוא היה נראה לי ממש מוכר, אך לא שאלתי בשמו אז לא ידעתי מאיפה. הוא ראה אותי והתלהב והזמין אותי לאכול אצלו בשבת קודש. אמרתי לו שכבר הוזמנתי אך אם אני אעשה מלווה מלכה אני אזמין אותו. שאלתי את המכר הראשון מי זה, הוא נראה מאוד מוכר לי? והוא אמר לי: "האם אתה לא יודע? הרי הוא הבן של מוישל'ה גוט שבת". פתאום נזכרתי שאביו ר' מוישל'ה אמר לי שיש לו בן בשם לייזר. כמה הוא דומה לאביו, איזה מדהים!!! כמו כל נכדי רבינו הקדוש הרבי מרוז'ין.
במלווה מלכה שאלתי את לייזר, אם הוא מכיר את הניגון של אבא שלו אבל הוא היה צעיר מידי כדי לזכור. אמרתי לו: "לייזר, אתה יודע מה, ברור לי שכל השביתה באנגלי'ה היה רק כדי שאוכל להיות פה בשבת קודש. הכל היה כדי שאוכל להעביר לך את הניגון שאבא שלך השאיר בשבילך, ונעבך, לא היה לו הזדמנות ללמד אותך". לימדתי אותו את הניגון ודעו לכם, כל החדר שמה התמלא דמעות. תארו לעצמכם איזה משמעות זה בשביל לייזר, איזה זכות זה להעביר לו את מה שאבא שלו השאיר בשבילו!!
באותה שבת באנטוורפן התפללתי בבית המדרש, ואולי חלקכם יודעים, שכולנו נזכה להיות בדרגה כזו, אני ממש משוגע על ספרים, ב"ה יש לי הרבה ספרים, ובכל מקום שאני מסתובב אני תמיד מסתכל – אולי יש שם ספרים שעדיין אין לי. הסתובבתי שמה בבית המדרש, יש שם מאות ספרים, ופתאום ראיתי ספר שאף פעם לא ראיתי. אני בטוח שחלקכם למדנים מאוד גדולים, אז בטח ידוע לכם שיש חלק אחד בתלמוד - דיני טהרות, שמעט מאוד אנשים בקיאים בהם. אני מסתכל בספר ורואה שהמחבר שואל בו שאלה אחת על דיני טהרות ועונה מאה עשרים ושש תשובות! זה לא יאמן! והם לא רק תשובות קטנות, אלא שכל תשובה היא ממש מערכה בפני עצמה. מאה עשרים ושש מערכות על דיני טהרות. היהודי בטח היה גאון וגדול עצום!!! אבל כשאני מסתכל על שם המחבר אני רואה שאפילו לא שמעתי עליו. 
באותו זמן שאני מעיין בספר, מישהו ניגש אלי ואמר לי: "אתה רואה את הספר הזה? אני הדפסתי אותו ודודי הקדוש חיבר אותו. הדוד שלי אפילו לא היה רב אלא הוא היה בין העשירים הגדולים בעיר קראקא. יהודי חסיד אמיתי, יהודי עמוק. הוא היה עשיר מופלג, מיליונר, וביתו היה פתוח לרבים, לאכילה, שינה, ומגורים, יומם ולילה. האמת היא שהוא רק עבד שעתיים ביום ושאר היום עסק בלימוד תורה". וזה הסיפור שבו רציתי לשתף אתכם, תיקחו את הסיפורים האלה יחד אתכם – הסיפור של "מוישל'ה גוט שבת" הוא סיפור בשביל כל היהודים וגם הסיפור הזה הוא סיפור על צוואה אחרונה של אחד מששת המליונים. וכך הוא התחיל לספר לי:
"במשפחה של אבא שלי היו שמונה אחים, כולל דודי, ולקראת סוף המלחמה רק אני ודודי נותרנו בחיים - אף אחד לא שרד. לילה אחד - "והיה לעת ערב יהיה אור" - פגשתי את דודי באחד מצריפי באושוויץ. כמה שמחנו למצוא אחד את השני! ומאז היינו יחד כמה חודשים. ואז לילה אחד - זה היה כמו יום הכיפורים ותשעה באב וליל הסדר - כשהכל טוב ועצוב כאחד - דודי העיר אותי באמצע הלילה. וכך הוא אמר לי: "אתה היחיד ששרד מכל המשפחה, ואני יודע שמחר יקראו בשמי להצטרף לגנזי מרומים". גוואלד - שכולנו נחי'ה עד מאה ועשרים. "מכיוון שאתה האחרון, הנני מוסר לך בזה את הצוואה האחרונה שלי. זהו לא הזמן לגאווה, אז תאמין לי שאני מספר לך אמת. דע לך שאני יודע את כל התלמוד עם רש"י ותוספות בעל פה, אני כאן באושוויץ כבר ארבע שנים אך לא פסקתי מללמוד אפילו רגע אחד. כבר הספקתי לסיים ש"ס כמה פעמים ואני עוד לומד יומם ולילה. היום אני מתחיל מסכת מועד קטן - ואני יודע שכאשר ידחפו אותי מחר לתאי הגזים אני אהיה באמצע דף ז'. וזאת הצוואה האחרונה שלי - שאם הקב"ה מברך אותך להצליח לשרוד - אני מתחנן בפניך שתסיים את המסכת בשבילי". 




מקור: דופו, פורום בחדרי חרדים

למה דפקו את רגלי ישו הצלוב במסמר אחד?

משפחת שמוקלר ייצרו מסמרים במהלך הרבה מאוד שנים. סבא רבה היה מייצר מסמרים, סבא היה מייצר מסמרים, לאחר מכן האבא ייצר מסמרים. לאחר שהם קנו את המפעל בהפרטה, האבא אמר לבנו: "חיים, אני מייצר מסמרים כבר 30 שנה ומעולם לא הייתי בחופשה... אני רוצה שאתה תישאר בתור מנהל ואני אסע לפחות לחודש עם אמא לחופשה..."
"אבא, אני הרי לא מומחה במסמרים, אני איש שיווק, איש פרסום"
ענה האבא: "בני, יש לנו מחסנים מלאים במסמרים, אני אחזור בעוד חודש והכל יהיה בסדר!"
הבן הסכים ונשאר, האבא נסע. לאחר שבועיים אבא מקבל מברק: "אבא תחזור בדחיפות, המסמרים נגמרו."
אבא חוזר: "מה זאת אומרת נגמרו!?
חיים: "אבא, נתתי פרסום..."
אבא: "בוא תראה לי!"
הבן מראה את הפרסומת, על הלוח הגדול נראה דמותו של ישו ממוסמר לצלב ויש כיתוב: "מסמרים של שמוקלר - מחזיקים כבר 2000 שנה".
אבא אומר לבנו: "חיים! אתה כמובן איש שיווק מצוין, אבל אתה אידיוט! איך אפשר היה להציג את דמותו של ישו על פרסומת? מה לא מספיק החטיפו לנו היהודים מכות, עשו פוגרומים? תוריד את הפרסומת הזו מיד!!!"
אבא נתן הוראה, להגביר את ייצור המסמרים, חיים הוריד את הפרסומת, אבא נסע להמשיך את החופשה. לאחר שבועיים האבא מקבל מברק בהול: "אבא, תחזור דחוף, גם המסמרים האלו נגמרו."
אבא מגיע: "מה, עוד פעם הפרסומת?" חיים: "כן, רק תרגע, הפעם אין שום ישו, הכל כפי שאתה בקשת."
אבא מסתכל על לוח הפרסום, שם מופיע צלב ריק, ללא ישו וכיתוב: "אם היה לכם את המסמרים של שמוקלר..."


כמה שקלה מנורת הזהב בבית המקדש? סיפורו של יוסף משיתא

כמה שקלה מנורת הזהב?

ניתן אולי ללמוד מהמדרש הבא:

יוֹסֵף מְשִׁיתָא, בְּשָׁעָה שֶׁבִּקְּשׁוּ שׂוֹנְאִים לְהִכָּנֵס לְהַר הַבַּיִת אָמְרוּ יִכָּנֵס מֵהֶם וּבָהֶם תְּחִלָּה, אֲמָרִין לֵיהּ עוּל וּמַה דְּאַתְּ מַפִּיק דִּידָךְ, נִכְנַס וְהוֹצִיא מְנוֹרָה שֶׁל זָהָב, אָמְרוּ לוֹ אֵין דַּרְכּוֹ שֶׁל הֶדְיוֹט לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּזוֹ, אֶלָּא עוּל זְמַן תִּנְיָנוּת וּמַה דְּאַתְּ מַפִּיק דִּידָךְ, וְלֹא קִבֵּל עָלָיו.
אָמַר רַבִּי פִּינְחָס נָתְנוּ לוֹ מֶכֶס שָׁלשׁ שָׁנִים, וְלֹא קִבֵּל עָלָיו, אָמַר לֹא דַּיִּי שֶׁהִכְעַסְתִּי לֵאלֹהַי פַּעַם אַחַת אֶלָּא שֶׁאַכְעִיסֶנּוּ פַּעַם שְׁנִיָּה. מֶה עָשׂוּ לוֹ נָתְנוּ אוֹתוֹ בַּחֲמוֹר שֶׁל חָרָשִׁים וְהָיוּ מְנַסְּרִים בּוֹ, הָיָה מְצַוֵּחַ וְאוֹמֵר וַוי אוֹי אוֹי שֶׁהִכְעַסְתִּי לְבוֹרְאִי.



מתוך ויקיפדיה:

על פי המסופר, כשנכנסו "שונאים" (ככל הנראה הכוונה לרומאים) לבית המקדש, רצו שיהודי ייכנס ראשון ויתחיל בביזה. לשם כך קראו ליוסף משיתא והבטיחו לו שיקבל במתנה כל כלי שיבחר.
נכנס יוסף משיתא והוציא מנורת זהב. כשראו במה בחר, אמרו לו: "אין דרכו של הדיוט להשתמש בזו"; היכנס שוב וקח לך חפץ אחר. יוסף משיתא סירב לעשות זאת שוב. על פי רבי פנחס המוזכר שם, הציעו לו אויבי ישראל כי יקבל תחת המנורה כספי מכס של שלוש שנים, והוא עמד בסירובו. כנראה שהחוויה של הוצאת המנורה והצורך למוסרה לרומאים גרמו לו לשינוי דעתו. אמר: "לא דיי שהכעסתי לאלוהי פעם אחת, אלא שאכעיסנו פעם שנייה?!".
שונאי ישראל ראו סירוב זה בחומרה והענישוהו על כך בעונש מוות בייסורים: "נתנו אותו בחמור של חרשים והיו מנסרים בו. היה מצווח ואומר: 'ווי אוי אוי שהכעסתי לבוראי'".
בספרות התורנית לדורותיה משמשת דמותו של יוסף משיתא כדוגמה וסמל ל"נקודה היהודית" שמפעמת בלבו של כל יהודי.

מדוע אומרים קידוש לבנה במוצאי תשעה באב?

‫כך סיפר ר' שלמה קרליבך:

"יש אנשים שלא אומרים "שלום" בתשעה באב‬.

‫אני לא מבין איך אפשר לראות יהודי אחר ולא להגיד לו שלום בתשעה באב, אבל מי שמסוגל לזה - שיהיה‬.

‫ובכן, מדוע עושים קידוש לבנה במוצאי ת"ב?‬

אחרי שיום שלם לא אמרתי "שלום" ליהודי אחר מוכרחים לומר בקידוש לבנה "שלום עליכם" לכמה וכמה יהודים. לעשות תיקון לזה...

‫אני לא מסוגל לא להגיד שלום ליהודי אחר, ‫מה לעשות, ואם זו עבירה אני מקוה שהשולחן ערוך יסלח לי.‬
‫אתם יודעים בתשעה באב אסור ללמוד תורה‬. ‫היה רב גדול - הרוגוצ'ובר - הוא היה גאון מדהים שכל ימיו לא חדל לרגע ללמוד תורה‬, ‫ובתשעה באב הוא היה לומד תורה‬.
‫אמרו לו כיצד אתה לומד תורה? הוא אמר: אני מוכן לשבת בגיהנם בשביל ללמוד תורה‬.

אני מוכן לשבת בגיהנום בשביל לחבק ולנשק יהודי אחר!‬"

רוב גנבי - ישראל נינהו (עבודה זרה ע' ע"א)

רוב הגנבים - ישראל הם.

מאד מחמיא!

הפלסטינים אשמים - מתוך הרצאה של צבי יחזקאלי

מתוך הרצאה של צבי יחזקאלי (כתב ערוץ 10) בפני סטודנטים ערבים באוניברסיטת ביר-זית:

לפני שאני מתחיל את ההרצאה, אני רוצה לספר לכם סיפור.
משה רבינו הגיע לארץ ישראל. אלוהים אומר לו לעלות על הר נבו ולצפות בארץ המובטחת.
עלה משה על ההר וצפה בארץ. לאחר מכן ירד לנהר הירדן וטבל בו. כשיצא מהמים הופתע לראות שנעלמו בגדיו.
מי לקח למשה את הבגדים ? הפלסטינים".
הקהל מתרגז וצועקים לצבי "אבל אז לא היו פלסטינים".
"או!" עונה צבי, "מכאן אני רוצה להתחיל את ההרצאה".