הברקות ★ חידודים ★ וורטים ★ סיפורים יפים
מה פשר המגן דוד בלוגו של חברת דודג'?
איך הומצאו מדבקות הפוסט-איט הדביקות?
איך יכול דבק חלש מדי להפוך להמצאה מצליחה בכל העולם? - הידעתם שמדבקות ה"פוסט-איט", אותן מדבקות צהובות שהפכו לחלק מהעידן המודרני של העסקים והמשרדים, נולדו מפספוס?
הכל החל מחוקר דבק בשם ספנסר סילבר, מחברת M3 האמריקאית. ספנסר שניסה לפתח דבק חזק במיוחד, נכשל שוב ושוב. באחד מנסיונותיו בשנת 1968 הוא שם לב שיצר דבק חלש, שהחזיק את הנייר כל עוד לא משכו אותו. הוא שמר גם את הנוסחה הזו, אך לא עשה איתה דבר.
כמה שנים אחר-כך, חבר לעבודה שהיה זמר חובב במקהלה, שמו ארתור פריי, ביקש דבק שיאפשר הצמדת פתקים לתווי השירים שזימר בכנסייה, כדי שניתן יהיה למצוא אותם במהירות. הדבק של סילבר התאים בדיוק למשימה וכשפריי ראה שזה עובד מצויין החלה החברה לייצר את מדבקות "פוסט-איט" הצהובות, שהפכו לאחד המוצרים הנמכרים שלה.
על בסיס ההמצאה והדבק הזה, 3M מכרה מעל 500 מוצרים שונים במעל 100 מדינות בעולם.
שתי בעיות לפוליטיקאי
פוליטיקאי אחד מגיע לעיירה כפרית.
אנשי העיירה מתקרבים אליו ואומרים:
-"אדוני, יש לנו שתי בעיות גדולות כאן."
-"מה היא הבעיה הראשונה?"
-"אין לנו רופא."
הפוליטיקאי מוציא את המכשיר הנייד שלו ומדבר תוך כדי הליכה.
הוא חוזר ואומר:
-"זהו! מחר יגיע לכאן רופא. מהי הבעיה השניה?"
-"אין כאן רשת סלולרית."
😄
הכל תלוי בזוית הראייה
לימודי חול פוגעים באמונה?
עשרת אלפים דולר תמורת הנחת תפילין
למה לא-יהודי חבש כיפה באמצע כביש מהיר
משל: להודות על שטרות או לקבל אבנים על הראש
שלושה סיפורים
הסיפורים הללו שזורים בחוטים מיסטיים משותפים. כל האירועים שבסיפורים אמתיים בהחלט.
תירגם מרוסית: חיים זהבי.
כמה מאות יהודים אמידים רכשו ספינה גדולה במטרה להעמיס עליה את משפחותיהם ולנוס לאמריקה.
אבל הם היו זקוקים לאשרות כניסה, והם פנו לשגריר ארה"ב בבריטניה.
בעצם, הדבר לא הווה עבורו שום קושי, אך הוא סירב. האנשים האמיצים האלה, הנחושים להציל את משפחותיהם,
הפליגו לאמריקה ללא האשרות.
כשהדבר נודע לשגריר ארה"ב בבריטניה, הוא מיהר להודיע לשלטונות בוושינגטון שלחופי אמריקה מתקרבת ספינה
עם מהגרים בלתי חוקיים.
היהודים הצליחו להתגבר על סכנות המלחמה ולהגיע לחופי אמריקה.
אבל לארה"ב לא נתנו להם לנחות. האנשים חסרי המזל נאלצו להפנות את הספינה ולשוב לאירופה הבוערת, שם הם
כולם נשרפו במשרפות מחנות הריכוז.
כשטרגדיה זאת נודעה, הרב של לונדון בא אל שגריר ארה"ב בבריטניה ואמר:
"כבוד השגריר, מעשיך אינם ראויים לא רק את משרתך הנעלה, אלא גם להיקרא בן אדם. מעתה, בגלל שבאשמתך
הישירה ניספו מאות אנשים חפים מכל
פשע, אתה וכל בני משפחתך לדורותיהם יהיו מקוללים!"
שמו של שגריר ארה"ב זה היה קנדי.
ודאג לגורל יהודי אירופה. הוא ניצל את
מעמדו והנפיק ליהודים אשרות כניסה ליפן, ומשם היהודים היגרו לאמריקה. כך הוא הציל אלפיים יהודים.
כשהדבר נודע לגרמנים, הם דרשו מיפן לסלק את השגריר הזה. היפנים, עושי דברם של הנאצים, מיהרו לבצע
את דרישת גרמניה, והשגריר נקרא לשוב ליפן. אבל, עד לעזיבתו, נותרו עוד שבועיים, שבמשך כל הימים והלילות האלה,
הוא עבד סביב השעון ואף תיגבר
את המאמץ וגייס צוותים נוספים להנפקת אשרות הכניסה ליפן עבור יהודים. כך ניצלו חייהם של עוד הרבה יהודים.
זה היה מעשה נועז ומסוכן, הראוי להערצה. לפני עזיבתו, לשגריר לשעבר, באה משלחת יהודים מבית הכנסת בוילנה, להודות לו.
"את אשר עשית למען העם היהודי, לא יישכח לעד ואנחנו נתפלל שהקדוש ברוך הוא יברך ויתגמל אותך ואת צאצאיך"
איש יקר זה שב ליפן. לפלא, הוא לא נענש יותר מפיטורים מתפקידו וביטול הפנסיה שלו.
כדי שיוכל לפרנס את משפחתו, הוא הקים בית מלאכה קטן.
מוסך זה נקרא בשם- מיצובישי...
מניף לשמים את ידו הימנית שאוחזת בשרביט, סמל השליטה הבלתי מסוייגת ועצמאות אוקראינה.
חמלניצקי הוא גאוות האוקראינים, וכל מבקרי קייב מתפעלים מיפי האנדרטה למנהיג דגול.
אבל, לא רבים יודעים שחמלניצקי היה אנטישמי חייתי. על מצפונו לא מעט פוגרומים ביהודים, שריפת עיירות שלוות ודם יהודים תמימים.
כמה גאונים לעתיד, שיכלו לפאר את העולם, ניספו! הקלגסים שלו לא חסו על ילדים ונשים. אלה עובדות היסטוריות. הרבה צער הביא
בודגן חמלניצקי המקולל על אדמת אוקראינה.
אבל, בעיירה אחת, הפוגרום שערכו אנשי חמלניצקי, שיכורים מדם יהודי, היה אכזרי במיוחד. בוגדן וקלגסיו שדדו והרסו את כל בתי
היהודים, ואת הנערים והנערות
ריכזו בבית הכנסת ושרפו ללא רחמים.
מהעיירה נותר רק שמה, ללא יהודי חי אחד.
אבל, כעבור מאות שנים, עבור הפשעים שבוצעו בעיירה זאת, באה הנקמה!
שמה של העיירה הוא צ'רנוביל, וממש במקום שהיה בית הכנסת, עמד המתקן הגרעיני מס' 4, של תחנת הכח הנודעת בטרגדיה
האיומה שפקדה אותה.
המדינה מתחלקת לשלישים
חידה: כמה כסף הפסיד מוכר הנעליים?
סבא אורתודוקסי
הגביר ו"חלב נחום"
משפט שלמה וארץ ישראל
חידה: מה זה חי, צומח, דומם, שתי ערים, שני תימנים?
משפט שלמה הוא המשפט הישראלי-פלסטיני
נדרש המלך שלמה להכריע מבין שתי נשים שניצבו בפניו וטענו לאמהות, מי מהן היא האם האמיתית של הרך הנולד.🤲🧖♂
בחוכמתו, פקד להביא בפניו חרב, וציווה לגזור את התינוק לשניים🙏 ולתת חצי ממנו לכל אישה.
האם המתחזה קראה: "גם לי גם לך לא יהיה – גזוֹרוּ!" 🤷♂
מיד הזדעקה האם האמיתית ובחמלתה התחננה שיתן את בנה לאישה השניה ובלבד שלא ימות. בכך הסגיר המלך שלמה את רגשותיהן הכמוסים של שתי הנשים ופסק מי מהן האם האמיתית.
ואיך הסיפור המקראי היפה הזה קשור לימינו ?
ישנן שתי "אמהות", שתי אומות, שתובעות בעלות על הארץ הזו. האחת אמיתית והשניה מתחזה.
למתחזה אין בעיה להעלות בלהבות 🔥את האדמה עלייה תובעת בעלות- "גם לי גם לך לא יהיה", בעוד האומה השניה מחרפת נפשה בכדי לכבות את האש,🌱 זורעת, שותלת🌴🌳 ונוטעת,🌾 בונה וסוללת בכדי ש"בן המריבה" יגדל לתפארת וישגשג.🌏
מעניין מי האמיתית ומי המתחזה?
כיפה על הכביש המהיר
5 טיפים למנכ"לים מתחילים
נאום פרידה של נשיא קוקה קולה (קצר מאוד ומצוין):
המילה משפחה
המילה הצלחה
ונצעק! / החלק היומי / סיון רהב מאיר:
אחת המילים המודגשות בהגדה של פסח היא "ונצעק". שם מתחילה הגאולה, כשבני ישראל מבינים שהם בצרה, וצועקים. בהגדה של ר' שלמה קרליבך הוא מסביר כמה המילה הזו חשובה, וכך הוא אומר לנו:
"אתם יודעים למה אנחנו לא מאושרים באמת? כי אנחנו חיים בעולם שבו מגיל מסוים אסור לבכות באמת ולצחוק באמת ולצעוק באמת. ילדים – כשהם בוכים הם בוכים. חברים, כל מה שאני יכול לומר לכם זה: כשאתם רוצים לבכות, תבכו עם כל הלב. אתם יודעים כמה הרגשתם תשתפר? אבל תבכו בפני האחד והיחיד. תדעו לכם, דמעות זולגות למעלה. זה רק נראה שהן יורדות למטה, אבל הן עולות מעלה, לשמיים".
אל תפסול ואל תלעג / הרב אלישע אבינר
הרב אריה לוין
מסופר על הצדיק רבי אריה לוין זצ״ל, רבם של האסירים״, שבכל ״ראש חודש״ היה נוהג ללכת לאחר התפילה לבית החולים לחולי נפש ולמסור ״חבילה״ של ממתקים לאחד החולים,,,! והנה פעם אחת נלווה אליו בנו, וכשראה את מעשיו, מיד שאלו: אבא! מה הקשר המיוחד שלך לחולה הזה דוקא,,,? מדוע אתה בא במיוחד לבקרו ומעניק דווקא לו ממתקים,,,? השיבו אביו: פעם באתי לבקר בבית החולים זה וראיתי את אחד החולים שהוא מוכה וחבול, ולכן מיד שאלתי את החולים מה קרה לו? והם הסבירו לי שלפעמים החולי נפש משתוללים, והמטפלים שלהם נאלצים לתפוס אותם בכוח, ולפעמים אף מכים אותם. אולם למי שיש לו קרובי משפחה הם לא מכים, מחשש שהמשפחה תתלונן,,,! ולכן לחולה הזה אין ״קרובי משפחה״ ועל כן היו מכים אותו הרבה מבלי חשש. וכששמעתי זאת, ניגשתי אל המטפלים ואמרתי להם שאני קרוב משפחתו של החולה הזה ולכן דרשתי שיתייחסו אליו יפה. ולכן מאז אני מקפיד לבוא לבקרו פעם בחודש ולמסור חבילה זו בכדי שידעו שהוא "קרוב שלי" וכך ייטב לו! ממעשה נפלא זה לומדים מהי אהבת ישראל אמיתית, כיצד צריך כל יהודי להרבות במצוות ״חסד לשם שמיים״ עם כל אדם,,, מפני שבזכות החסד עומד העולם כפי שנאמר: ״עולם חסד יבנה״! Page loaded.
הסיפור המדהים של זיוף הירושלמי טהרות
ר' יהונתן אייבשיץ מפראג
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sinay/rabinov-4.htm
שנה טובה ומבורכת לכל עם ישראל !!
מוישל'ה גוד שבעס | סיפור מדהים של ר' שלמה קרליבך על הניגון "גוד שבעס"
סיפור של רבי שלמה קרליבך זצ"ל
"אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" – פעם מישהו שאל אותי אם יש מקום אחד בעולם שיש בו מספיק מקום לכתוב את כל שמות ששת המליונים. והתשובה רבותי היא מאוד פשוטה: האם התפללתם פעם בכותל המערבי? כל השמות זוהרים שם כזוהר הרקיע.
אתם יודעים חברים, הכאב של ששת המליונים הוא כל כך אינסופי, חשבתי לעצמי, אנחנו יכולים לשיר פה במשך עשרת אלפים שנה ואז אולי נגיע לרגע אחד של הכאב הזה. כי אתם יודעים זה לא רק המספר של היהודים שנהרגו, זה ממש מדהים, אנחנו כבר לא אותו דבר בלעדיהם. אתם יודעים, לפעמים אבא או אמא נפטרים והבנים יורשים את כל הרכוש שהיה להם והם ממשיכים את העסק שלהם אחריהם - כי כך העולם פועל. אתם יודעים, בעולם החיצוני, תמיד משאירים לילדים משהו שיקבלו לאחר שיעזבו את העולם. לאבא יש קצת כסף בבנק, לאמא יש משהו בבנק בשווייץ, ואחרי שנפטרים הם מורישים את זה לבנים. אך אנחנו לא מדברים על ירושה כזו. אצלנו ביהדות, ההורים מורישים לילדיהם בכל רגע ורגע מהחיים שלהם. מתי אבא שלי הוריש לי את השבת? בכל שבת שהייתי אצלו, ירשתי ממנו את השבת. גם ירשתי שבת מהסבא וסבתא שלי. ואתם יודעים, אי אפשר להגיד על ששת המליונים שהם כבר לא איתנו, כי מי נמצא יותר בחיים מאשר ששת המליונים, אבל מה שהם הורישו לנו, השאירו לנו כל כך הרבה…
ראשית כל אני מאוד מודה לכם שבאתם, כי זה לא כינוס פוליטי, אני לא מעורב בפוליטיקה, אלא באנו פה הלילה כדי לקבל יותר כלים, כדי לחזק יותר את הכלים שלנו, כדי לרשת קצת יותר את מה שהם השאירו לנו, שבת שונה, יהדות שונה, ממש הרבה יותר קדושה, הרבה יותר עומק.
מוישלה גוד שבעס |
פעם אחת בשבת בבוקר, אולי זה היה השבת הכי גבוהה בחיים שלי, שמענו דפיקה בדלת והלכתי לפתוח את הדלת. ראיתי לפני יהודי קדוש, לא גבוה במיוחד, עם פאות ארוכות וזקן קטן. כי כולם יודעים שלכל נכדי הרבי מרוז'ין אין זקן גדול, שהרי כתוב בגמרא שהיה לשלמה המלך זקן קטן. וכך אותו יהודי קדוש התחיל לשיר: "גוט שבת, גוט שבת…". הוא נכנס לבית, והוא לא מפסיק לשיר. ראיתי עליו שהוא לא מפחד משום דבר, רואים עליו מלכות. כי אתם יודעים מה זה מלך אמיתי? מישהו שממש לא מפחד מאף אחד. וכך הוא הסתובב בחדר ושר כל הזמן: "גוט שבת, גוט שבת". ואז הוא פנה אלי ושאל אותי תוך כדי ניגון: "איך קורים לך?". גוואלד כמה הוא זהר! עניתי לו באותו הניגון: "קורים לי שלמה, איך קורים לך?". וכך הוא שר: "קוראים לי מוישל'ה, גוט שבת, גוט שבת".
התחלנו להתפלל ואני לא רוצה להגיד משהו לא טוב אבל השליח ציבור ממש התפלל במהירות. אתם יודעים ש"נשמת כל חי" היא בין התפילות הכי עמוקות של שבת - הנשמה שלנו משבחת את מלך העולמים. כאשר הגענו ל"נשמת", ר' מוישל'ה הקדוש כבר לא יכול לסבול את זה. הוא פנה לשליח ציבור ואמר לו: "התפילות אמורות לעלות, ואתה מוריד אותם!". וכך הוא אמר, אני לא אשכח את זה לעולמים: "אולי זוהי השבת האחרונה שלנו עלי אדמות - האם זוהי הדרך להתפלל "נשמת"?". השליח ציבור אמר לו: "אני לא יודע אחרת!". ובכן ר' מוישל'ה התחיל לזמר "נשמת כל חי" באותו ניגון. "נשמת כל חי תברך את שמך מלכנו…ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע" - ובכל התפלה כולה הוא זמזם בניגון המיוחד שלו. הוא ממש הוציא אותנו משם לעולם אחר, אף אחד כבר לא הסתכל על השעון. לא סיימנו את תפילת שחרית לפני 11:30. דעו לכם שר' מושיל'ה הקדוש ממש שינה לי את החיים.
לאחר תפילת שחרית אמא שלי הביאה קצת עוגות לקידוש. כמובן שכל החלונות היו סגורות לגמרי והכל היה חשוך, שלא יראו אנשים מבחוץ. ר' מוישל'ה אמר: "כשאני מקדש אני צריך חלונות פתוחים, כי כשאני מקדש אני רוצה להגיד לעולם כולו שהיום שבת קודש". אמרו לו: "ר' מוישל'ה, האנשים שברחוב רוצים להרוג אותנו". מה שהוא ענה היה ממש מעבר לכלים שלי, זה חרות עמוק עמוק בקרבי. הוא אמר: "האנשים שברחוב הם בני עשו שהיה בן יצחק אבינו, ואתם יודעים מה קרה לעשו? הוא שכח שיש שבת בעולם, לו הייתי יכול להזכיר להם שיש שבת קודש הם היו מפסיקים לשנוא אותנו. אילו דוד עשו היה זוכר שבת קודש הוא היה משנה את דרכיו". דעו לכם, ר' מוישל'ה היה שליח ציבור בתפילת מוסף ואח"כ נשאר אצלנו בבית.
ר' מוישל'ה אמר שהוא יחזור פעם אחרונה אלינו ביום רביעי בלילה ושהוא ידפוק שבע פעמים, לכבוד שבת קודש. דעו לכם שהוא יהיה הרבי שלי לעולמים. ביום רביעי בלילה לא הצלחנו להירדם, בדיוק בארבע לפנות בוקר היו שבע נקישות בדלת. אתם יודעים שרוב אנשים רק אומרים "שבת שלום" בשבת קודש אבל לא כן היה עם ר' מוישל'ה - הוא כבר הכין עצמו ל"יום שכולו שבת" - שבו אין הבדלה. פתחנו את הדלת – ור' מוישל'ה עמד שם ממש בשמחה, והוא התחיל לשיר: "גוט שבת, גוט שבת". וזהו הפעם האחרונה שראיתי אותו כי עזבנו את וינה ונסענו לאמריקה. ידעתי שיש לו שני ילדים, אבל יותר מזה לא ידעתי. תדעו שאני ואחי לא פסקנו מלשיר את הניגון, כל החבר'ה שלי שרים את זה, כל הנשים היקרות שרות את הניגון בהדלקת נרות שבת, כל הזמן.
לפני כעשר שנים, הסתובבתי ברחוב בן יהודה בתל-אביב, וניגש אלי יהודי ושאל אותי: "האם אתה לא שלמה קרליבך מוינה?". עניתי לו בחיוב. הוא שאל אותי: "האם אתה זוכר את מוישל'ה?". אתם יודעים כמה אנשים בשם מוישל'ה אני מכיר? אני לא יודע למה אבל פתאום שאלתי אותי: "אתה מתכוון למוישל'ה גוט שבת?". ופתאום הרהרתי לעצמי: אולי הוא עוד חי, אולי הוא חי בבני ברק או במקום אחר כלשהו. הוא שאל אותי: "למה חשבת פתאום על מוישל'ה גוט שבת? אתה באמת רוצה לדעת מה לבסוף קרה לו?". הוא אמר לי לרדת אחריו לחוף הים. ירדנו לים בין השמשות וישבנו שם. היה ברור לי שהוא רוצה להגיד לי משהו כבד, אך הוא פתאום התחיל לבכות בדמעות שליש מעומק הלב, והתחיל לספר לי:
"אתה יודע מה באמת קרה? ר' מוישל'ה השיג לעצמו ולמשפחתו דרכונים מזויפים לאנגלי'ה ומשם לארץ ישראל. הוא כבר ישב שם ברכבת היוצאת מאוסטרי'ה, בפינה ישבו אשתו ושני ילדיו, ואני ישבתי לידו. הוא לא הפסיק לרגע מלשיר. כל הזמן. אשתו התחננה בפניו: "מוישל'ה, אנא, חכה לפחות עד שנצא מאוסטריה". הרכבת התחילה לנסוע, ור' מוישל'ה אמר להם: "אני צריך להגיד "גוט שבת" פעם אחת אחרונה". וכמובן שהכל משמים. הוא פתח את החלון, והתחיל לשיר "גוט שבת". הרכבת נסעה לאט לאט, ופתאום אחד מהם הבחין בו. בפני ילדיו ואשתו ממש הכו אותו למוות. והיהודי אמר לי: "אני נשבע לך שהוא לא הפסיק מלשיר "גוט שבת" עד הרגע האחרון".
ר' מוישל'ה היה האח הצעיר של הרבי מקופיטשניץ, הדוד שלך**. מה אוכל לומר? כל החיים שלי אני שר: "גוט שבת" ו"נשמת כל חי" בניגון של ר' מוישלה. אבל זה עוד לא סוף הסיפור. לפני כמה שנים הוזמנתי להופיע לשיר בבר-מצווה במנצ'סטר באנגלי'ה. טסתי מתל-אביב ביום שישי בבוקר. תכנון הטיסה היה לטוס מתל-אביב ללונדון ומשם למנצ'סטר. בעוד שאנחנו יושבים במטוס, מודיעין לנו שיש שביתה בשדה תעופת לונדון ושנתאחר ב-14 שעות! אמרו לנו שננחת בצוריך, שוויץ. לידי ישב יהודי, ואמרתי לו שאני צריך להיות במנצ'סטר ביום ראשון בשעה שתיים בצהריים. הוא ייעץ לי לטוס לבלגי'ה וביום ראשון בבוקר יש אוני'ה מהירה שתיקח אותי בזמן למנצ'סטר. עשיתי כעצתו והגעתי לאנטוורפן.
הסתובבתי בשכונת היהודים באנטוורפן ופגשתי שם מכר שהזמין אותי לאכול אצלו. בעוד שאני משוחח עמו, איש צעיר אחד עבר לידי,. ראיתי שפניו ממש פני אצילות. הוא היה נראה לי ממש מוכר, אך לא שאלתי בשמו אז לא ידעתי מאיפה. הוא ראה אותי והתלהב והזמין אותי לאכול אצלו בשבת קודש. אמרתי לו שכבר הוזמנתי אך אם אני אעשה מלווה מלכה אני אזמין אותו. שאלתי את המכר הראשון מי זה, הוא נראה מאוד מוכר לי? והוא אמר לי: "האם אתה לא יודע? הרי הוא הבן של מוישל'ה גוט שבת". פתאום נזכרתי שאביו ר' מוישל'ה אמר לי שיש לו בן בשם לייזר. כמה הוא דומה לאביו, איזה מדהים!!! כמו כל נכדי רבינו הקדוש הרבי מרוז'ין.
במלווה מלכה שאלתי את לייזר, אם הוא מכיר את הניגון של אבא שלו אבל הוא היה צעיר מידי כדי לזכור. אמרתי לו: "לייזר, אתה יודע מה, ברור לי שכל השביתה באנגלי'ה היה רק כדי שאוכל להיות פה בשבת קודש. הכל היה כדי שאוכל להעביר לך את הניגון שאבא שלך השאיר בשבילך, ונעבך, לא היה לו הזדמנות ללמד אותך". לימדתי אותו את הניגון ודעו לכם, כל החדר שמה התמלא דמעות. תארו לעצמכם איזה משמעות זה בשביל לייזר, איזה זכות זה להעביר לו את מה שאבא שלו השאיר בשבילו!!
באותה שבת באנטוורפן התפללתי בבית המדרש, ואולי חלקכם יודעים, שכולנו נזכה להיות בדרגה כזו, אני ממש משוגע על ספרים, ב"ה יש לי הרבה ספרים, ובכל מקום שאני מסתובב אני תמיד מסתכל – אולי יש שם ספרים שעדיין אין לי. הסתובבתי שמה בבית המדרש, יש שם מאות ספרים, ופתאום ראיתי ספר שאף פעם לא ראיתי. אני בטוח שחלקכם למדנים מאוד גדולים, אז בטח ידוע לכם שיש חלק אחד בתלמוד - דיני טהרות, שמעט מאוד אנשים בקיאים בהם. אני מסתכל בספר ורואה שהמחבר שואל בו שאלה אחת על דיני טהרות ועונה מאה עשרים ושש תשובות! זה לא יאמן! והם לא רק תשובות קטנות, אלא שכל תשובה היא ממש מערכה בפני עצמה. מאה עשרים ושש מערכות על דיני טהרות. היהודי בטח היה גאון וגדול עצום!!! אבל כשאני מסתכל על שם המחבר אני רואה שאפילו לא שמעתי עליו.
באותו זמן שאני מעיין בספר, מישהו ניגש אלי ואמר לי: "אתה רואה את הספר הזה? אני הדפסתי אותו ודודי הקדוש חיבר אותו. הדוד שלי אפילו לא היה רב אלא הוא היה בין העשירים הגדולים בעיר קראקא. יהודי חסיד אמיתי, יהודי עמוק. הוא היה עשיר מופלג, מיליונר, וביתו היה פתוח לרבים, לאכילה, שינה, ומגורים, יומם ולילה. האמת היא שהוא רק עבד שעתיים ביום ושאר היום עסק בלימוד תורה". וזה הסיפור שבו רציתי לשתף אתכם, תיקחו את הסיפורים האלה יחד אתכם – הסיפור של "מוישל'ה גוט שבת" הוא סיפור בשביל כל היהודים וגם הסיפור הזה הוא סיפור על צוואה אחרונה של אחד מששת המליונים. וכך הוא התחיל לספר לי:
"במשפחה של אבא שלי היו שמונה אחים, כולל דודי, ולקראת סוף המלחמה רק אני ודודי נותרנו בחיים - אף אחד לא שרד. לילה אחד - "והיה לעת ערב יהיה אור" - פגשתי את דודי באחד מצריפי באושוויץ. כמה שמחנו למצוא אחד את השני! ומאז היינו יחד כמה חודשים. ואז לילה אחד - זה היה כמו יום הכיפורים ותשעה באב וליל הסדר - כשהכל טוב ועצוב כאחד - דודי העיר אותי באמצע הלילה. וכך הוא אמר לי: "אתה היחיד ששרד מכל המשפחה, ואני יודע שמחר יקראו בשמי להצטרף לגנזי מרומים". גוואלד - שכולנו נחי'ה עד מאה ועשרים. "מכיוון שאתה האחרון, הנני מוסר לך בזה את הצוואה האחרונה שלי. זהו לא הזמן לגאווה, אז תאמין לי שאני מספר לך אמת. דע לך שאני יודע את כל התלמוד עם רש"י ותוספות בעל פה, אני כאן באושוויץ כבר ארבע שנים אך לא פסקתי מללמוד אפילו רגע אחד. כבר הספקתי לסיים ש"ס כמה פעמים ואני עוד לומד יומם ולילה. היום אני מתחיל מסכת מועד קטן - ואני יודע שכאשר ידחפו אותי מחר לתאי הגזים אני אהיה באמצע דף ז'. וזאת הצוואה האחרונה שלי - שאם הקב"ה מברך אותך להצליח לשרוד - אני מתחנן בפניך שתסיים את המסכת בשבילי".
למה דפקו את רגלי ישו הצלוב במסמר אחד?
"אבא, אני הרי לא מומחה במסמרים, אני איש שיווק, איש פרסום"
ענה האבא: "בני, יש לנו מחסנים מלאים במסמרים, אני אחזור בעוד חודש והכל יהיה בסדר!"
הבן הסכים ונשאר, האבא נסע. לאחר שבועיים אבא מקבל מברק: "אבא תחזור בדחיפות, המסמרים נגמרו."
אבא חוזר: "מה זאת אומרת נגמרו!?
חיים: "אבא, נתתי פרסום..."
אבא: "בוא תראה לי!"
הבן מראה את הפרסומת, על הלוח הגדול נראה דמותו של ישו ממוסמר לצלב ויש כיתוב: "מסמרים של שמוקלר - מחזיקים כבר 2000 שנה".
אבא אומר לבנו: "חיים! אתה כמובן איש שיווק מצוין, אבל אתה אידיוט! איך אפשר היה להציג את דמותו של ישו על פרסומת? מה לא מספיק החטיפו לנו היהודים מכות, עשו פוגרומים? תוריד את הפרסומת הזו מיד!!!"
אבא נתן הוראה, להגביר את ייצור המסמרים, חיים הוריד את הפרסומת, אבא נסע להמשיך את החופשה. לאחר שבועיים האבא מקבל מברק בהול: "אבא, תחזור דחוף, גם המסמרים האלו נגמרו."
אבא מגיע: "מה, עוד פעם הפרסומת?" חיים: "כן, רק תרגע, הפעם אין שום ישו, הכל כפי שאתה בקשת."
אבא מסתכל על לוח הפרסום, שם מופיע צלב ריק, ללא ישו וכיתוב: "אם היה לכם את המסמרים של שמוקלר..."
כמה שקלה מנורת הזהב בבית המקדש? סיפורו של יוסף משיתא
ניתן אולי ללמוד מהמדרש הבא:
יוֹסֵף מְשִׁיתָא, בְּשָׁעָה שֶׁבִּקְּשׁוּ שׂוֹנְאִים לְהִכָּנֵס לְהַר הַבַּיִת אָמְרוּ יִכָּנֵס מֵהֶם וּבָהֶם תְּחִלָּה, אֲמָרִין לֵיהּ עוּל וּמַה דְּאַתְּ מַפִּיק דִּידָךְ, נִכְנַס וְהוֹצִיא מְנוֹרָה שֶׁל זָהָב, אָמְרוּ לוֹ אֵין דַּרְכּוֹ שֶׁל הֶדְיוֹט לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּזוֹ, אֶלָּא עוּל זְמַן תִּנְיָנוּת וּמַה דְּאַתְּ מַפִּיק דִּידָךְ, וְלֹא קִבֵּל עָלָיו.
אָמַר רַבִּי פִּינְחָס נָתְנוּ לוֹ מֶכֶס שָׁלשׁ שָׁנִים, וְלֹא קִבֵּל עָלָיו, אָמַר לֹא דַּיִּי שֶׁהִכְעַסְתִּי לֵאלֹהַי פַּעַם אַחַת אֶלָּא שֶׁאַכְעִיסֶנּוּ פַּעַם שְׁנִיָּה. מֶה עָשׂוּ לוֹ נָתְנוּ אוֹתוֹ בַּחֲמוֹר שֶׁל חָרָשִׁים וְהָיוּ מְנַסְּרִים בּוֹ, הָיָה מְצַוֵּחַ וְאוֹמֵר וַוי אוֹי אוֹי שֶׁהִכְעַסְתִּי לְבוֹרְאִי.
מתוך ויקיפדיה:
מדוע אומרים קידוש לבנה במוצאי תשעה באב?
"יש אנשים שלא אומרים "שלום" בתשעה באב.
אני לא מבין איך אפשר לראות יהודי אחר ולא להגיד לו שלום בתשעה באב, אבל מי שמסוגל לזה - שיהיה.
ובכן, מדוע עושים קידוש לבנה במוצאי ת"ב?
אחרי שיום שלם לא אמרתי "שלום" ליהודי אחר מוכרחים לומר בקידוש לבנה "שלום עליכם" לכמה וכמה יהודים. לעשות תיקון לזה...
אני לא מסוגל לא להגיד שלום ליהודי אחר, מה לעשות, ואם זו עבירה אני מקוה שהשולחן ערוך יסלח לי.
אתם יודעים בתשעה באב אסור ללמוד תורה. היה רב גדול - הרוגוצ'ובר - הוא היה גאון מדהים שכל ימיו לא חדל לרגע ללמוד תורה, ובתשעה באב הוא היה לומד תורה.
אמרו לו כיצד אתה לומד תורה? הוא אמר: אני מוכן לשבת בגיהנם בשביל ללמוד תורה.
אני מוכן לשבת בגיהנום בשביל לחבק ולנשק יהודי אחר!"
הפלסטינים אשמים - מתוך הרצאה של צבי יחזקאלי
לפני שאני מתחיל את ההרצאה, אני רוצה לספר לכם סיפור.
משה רבינו הגיע לארץ ישראל. אלוהים אומר לו לעלות על הר נבו ולצפות בארץ המובטחת.
עלה משה על ההר וצפה בארץ. לאחר מכן ירד לנהר הירדן וטבל בו. כשיצא מהמים הופתע לראות שנעלמו בגדיו.
מי לקח למשה את הבגדים ? הפלסטינים".
הקהל מתרגז וצועקים לצבי "אבל אז לא היו פלסטינים".
"או!" עונה צבי, "מכאן אני רוצה להתחיל את ההרצאה".